הפרפר שחלם שהוא רופא שיניים

הפסקתי לפני כמה שנים לבוא לכנסים בשביל לשמוע הרצאות, ולמעשה, כעת לא ברור למה לי לבוא לכנסים בכלל.

רופאי השיניים – ציבור אליו אני עדיין (סוג של) משתייך מתוקף הכשרתי המקצועית – נוסעים לרוב לכנסים משתי סיבות עיקריות: נופש שהתחפש להוצאה מוכרת במס – זו הסיבה העיקרית; ו”שופוני”, כעניין משני הנובע, כפי הנראה, מחסכים בילדות ומוביל לצורך תמידי להציג לראווה את גודל הפלוס בחשבון הבנק, גימור האוטו ואורך האיבר.

התוצאה המתבקשת היא שהכנסים ברפואת השיניים דומים זה לזה וכוללים לעתים עסקה, במסגרתה רכישת כמה מאות שתלים או צעצוע אלקטרוני חדש למרפאה מטיסה את הרוכש ורעייתו לחופשת סקי או סוף-שבוע בעיר גדולה באירופה מטעם החברה.

שם מצפות לו הרצאות המציגות שיטות לטיפול באלפיון העליון (ולפיכך, לא שימושיות בעליל), וערב גאלה בו תמיד(!) תופיע רביעיית נגניות קשת שמצטיינת בחשיפת כמה שיותר עור מבעד לשמלות נצנצים מוזהבות ונגינה בינונית על כינורות חשמליים סטייל ונסה מיי. לעתים נדמה לי שיש מפעל לשיבוט הרביעיות האלה אי-שם באוקראינה, וממנו הן מיוצאות לכנסים דנטליים כשהן עטופות בניילון פקפקים, קומפלט עם הכינור.

וכן, אמנם אני לא מגיע לכנסים בשביל ההרצאות, אך ביום של כנס אני קם בבוקר, לובש את חליפת האיומים השחורה, עונד סיכה מוזהבת על הדש, ונוסע לכנס. אני מצדיק את נוכחותי שם בעיני עצמי בכך שאולי אפגוש הזדמנות עסקית חדשה, שלרוב תגיע מאיש מיוזע המתפקע מתוך חולצת “ראלף לורן” שקטנה עליו במידה-שתיים. אני מהנהן מתוך נימוס, מחליף כרטיס ביקור, וסביר שלא אוכל להתפנות לכך בעתיד הנראה לעין.

שונים במקצת הם הכנסים בהם מתארחת בישראל יהדות אמריקה, מכל סיבה שהיא. בניגוד לכנסי השנור בניו-יורק ודי.סי., אליהם מוטסות מדי שנה משלחות על-גבי משלחות של קצינים רמי דרג בליווי הרביעייה הקאמרית של צה”ל, יהודי אמריקה שכבר הגיעו לארץ זוכים לגרסה חיוורת במקצת של ציונות – לרוב להקת מחול ייצוגית של עיריית פיזדילוך עילית, אשר תרקוד להם הורה-ממטרה וריקוד חסידי. לאחר מכן ייסעו אחר כבוד להסיר לוט, לשתול עץ ולתקוע שלט, כאילו שלא עבר יובל שנים מאז “סאלח שבתי”.

מדוע, אם כן, אני שם? האם השאיפה למצוא אפיקים עסקיים חדשים מוכיחה את עצמה? או שמא, חלילה, גם אני מוצא את עצמי נהנה מן הכינורות החשמליים ושיחות השופוני של הקולגות? ויכול להיות שגם אני נראה מהצד עסקן מיוזע המתפקע מתוך חולצת “נאוטיקה”, למרות הניסיון שלי להיראות מחויט ומתוחכם בחליפה שנתפרה לפי מידה על-ידי מיטב חייטי שנחאי? איני יודע…

יום אחד חלם ג’ואנג-דזה שהוא פרפר, אך כאשר התעורר, התלבט: האם הוא ג’ואנג-דזה שחלם שהוא פרפר, או שמא הוא פרפר החולם כעת שהוא ג’ואנג-דזה. כך גם אני התעוררתי, ומתקשה להחליט שמא אני, בכל זאת, פרפר שחלם שהוא רופא שיניים ונמאס לו לחלום

המשך יבוא.